פרופ' צדקה:
כשהגעתי למרכז ב-2011 יגאל היה המנכ"ל, הוא היה כבן-80.
יגאל ביקש לפרוש, אמרתי לו שאני צריך זמן וביקשתי שיחכה והוא נענה ברצון ובנאמנות לסייע לי 24/7, הגיב וענה בכל שעה. כולכם מכירים וזוכרים אותו, ורק דברים טובים אפשר להגיד על מה שעשה כאן.
חנה זוכרת היטב מה שהיה במרכז, עמדנו בפני שוקת שבורה. התרומות נפסקו בגלל שלא היה כסף לעמוד בהתחייבויות לתורמים שכבר העבירו תרומותיהם. אי אפשר היה לקיים את המרכז בסדר גודל כזה. הוא לקח על עצמו שורה של צמצומים קשים, לא היה כסך למשכורות כלל, היינו מבקשים תרומות עבור כל חודש, פעם חנה נתנה תרומה, הלוואה, פעם אני נתתי, ובמיוחד אבא של איריס (יעקב בנימין ז"ל) ואורי דוד ז"ל נתנו ערבות אישית של 500 אלף ₪ שהגיעה לבסוף ל-600 אלף ₪ והגענו לקצה, אבל איך שהוא יצאנו מזה.
זה ששרדנו צריך לתת הרבה קרדיט ליגאל שעשה זאת בטוב טעם, יחד איתו עשינו זאת בצורה מכובדת וכולם הבינו את המצב וכך הצלחנו לשרוד ולהמשיך הלאה.
אחר כך מצאתי מנכ"לית שהייתה נחמדה וטובה מאוד, אורה בן עטר, והיא מסיבות אישיות נאלצה לפרוש . שוב פניתי ליגאל ואמרתי לו, יגאל אני צריך אותך והוא בא, לא שאל שאלות. וכל מנכ"לית שבאה לאחר מכן – הוא דאג להכניס אותה לעניינים.
גם כשלא הרגיש טוב בתקופה האחרונה הוא היה בא לישיבות, הוא היה מגיע לפה עומד בחוץ ושואף כמה שאיפות כי היה לו קשה, אבל היה מגיע לישיבות, תמיד אמר, כשצריך אותי אני אגיע למרות שהרופא לא מאשר, הוא היה בא.
הוא יחסר לי מאוד ואני מניח שיחסר לכולם.
יהי זכרו ברוך !
אלי עמיר:
יגאל היה לאורך שנים רבות הפנים של מרכז המורשת. הן בגלל תפקידו והן משום שהיה הסוס שמשך את המרכז קדימה דברים לזכרו של יגאל לושי ז"ל, מאת אלי עמיר נדירה. הוא היה קנאי למרכז ולמורשת העיראקית שלו. הוא לא היה אדם מתלהם ולא תוקפני – דרכיו היו דרכי נועם, מאידך לא היה מישהו שהגיב לביקורות שנשמעו מתוכנו על המרכז כמו יגאל, כאילו נגעו בנשמתו שלו. הייתי מרים לו טלפון להרגיע אותו והפצרתי בו לדאוג לעצמו ובריאותו וכמובן גם דברנו על דרכים איך לטפל בביקורות שרובן לא היו ראויות .
התרשמתי מיגאל בצורה עמוקה כאשר משך את המרכז בתקופות קשות , הוא עשה זאת בצניעות, לא חיפש דרכים להבליט את עצמו אבל העשייה שלו דברה בעד עצמה. מרכז המורשת היה חשוב לו, וכל פעולה שהצליחה בו הייתה גאווה בשבילו. מרדכי בן פורת ופרו"פ צדקה העניקו לו גיבוי ותמכו בו והעריכו מאד את עבודתו ותרומתו למרכז וכך כולנו חברי ההנהלה שראינו בו אח בכור .
אני מתפעל כל הזמן איך הצלחנו לשמור הודות לכם על המרכז בתקופות קשות ועתה הוא פורח ומשגשג הודות למרדכי ולתרומתו הגדולה והעקבית של פרו"פ אפרים צדקה. כשאני רואה איך אנו משמרים את המקום הזה לבי מתמלא גאווה, בתקופה זו שבה הכל מטושטש והעבר נמוג והמסורת נשמטת , אני גאה עוד יותר במרכז שהפך לקרן אור ולאוצר של זיכרונות וספרים ומוצגים ובכל העשייה המרשימה הזאת הייתה ליגאל תרומה ייחודית. המורשת של יהדות מפוארת זו חשובה מאד בנדבך הזהות הישראלית המתהווה וערכיה .אני מפנה אנשים לבקר במרכז , והם מתרשמים ומתפעלים מאד.
יגאל היה בין מניחי היסודות של מונומנט מפואר זה על כל האוצרות העשירים שלו, זה מפעל חיים. יגאל ידע שמעריכים אותו, אוהבים ומכבדים אותו, צר לי מאוד שהלך מאיתנו.
יהי זכרו ברוך.
חנה קזז:
יגאל עשה רבות במורשת ואתייחס ממרום גילי לאיך הכרתי את יגאל.
הכרתי את יגאל כשהיה עוד צעיר כמפקד תחנת המשטרה באור יהודה וזו היתה תקופה קשה מאוד לנתב את התושבים פה. לאחר מכן הכרתי אותו כשהיה ניצב במשטרת דיזינגוף והרצליה וכמעט דרך כל קידומו.
ברבות הימים הסתבר שהכרתי גם את משפחתו עוד מעירק.
ובשלב האחרון הוא עשה פה רבות ולא אוסיף על מה שנאמר פה.
יהי זכרו ברוך.