אחת הבעיות המאתגרות שניצבו בפני השלטון העות'מאני הייתה הבטחת שליטתו על פני שטחי עיראק ומיגור שבטי בדואים מורדים. שבטים אלה, מספר לנו ברוך משה מזרחי, עורך הדובר, שוכנים על שפת החידקל, ולאחרונה הגיעו אנשיהם למתחם קבר עזרא הסופר באל-עוזיר, סמוך לבצרה, מצאו את אחד החיילים השומרים על המתחם כשהוא דג דגים בנהר, והכוהו בחרב על פניו.
כשהחיילים ראו את הנעשה שלחו שליח למפקד הצבא העות'מאני החונה בעיר הסמוכה עמארה, עיר חדשה שהוקמה שלוש שנים קודם. במענה לידיעות יצאו למתחם הקבר שתי אוניות וכמה ספינות קטנות ועליהן חיילים עות'מאנים רבים. החיילים תפסו את אחד מראשי המורדים ואילצו אותו ללכת בראשם ולהובילם אל המורדים, אלא שהאיש הטעה אותם והובילם לכיוון אחר, אל שבט הנמנה עם תומכי השלטון. כאשר התבררה להם ההטעייה היכו החיילים את האיש בקת רובה והשליכו את גופתו בשדה. לאחר מכן הרגו את המורדים ובזזו את צאנם ובקרם. וכל זאת למען יראו וייראו, וכפי שהוסיף עורך העיתון, בתקווה שמעתה ואילך תישקוט הארץ.
ותשקוט הארץ
שאיך אותם הערביים המורדים אשר זכרנו כמה פעמים, אשר הם שוכנים על שפת נהר החדקל, כבר כלתה אליהם הרעה שאיך באו כמה אנשים מהם אצל מערת אדונינו עזרא הסופר זיע"א [זיכרו יגן עלינו אמן], ומצאו לאחד מבני חייל השוכנים שם למשמרת, שהוא יושב על שפת הנהר לצוד דגים, וישלוף אחד מהם את חרב והכהו על פניו בחבורה.
וכראות בני חייל את הנבלה הזאת, שלחו להם אחד לגדול שלהם אשר הוא חונה בקרוב בישוב החדש כאשר זכרנו, ובפתע פתאום באו שני אוניות התוגרמים מלאים בני חייל וגם כמה ספינות קטנות הביאו עמהם לעזרה, עד אשר באו שם וגזרו אומר על אחד מראשיהם שילך עמהם וליכנס באגם אשר הם שוכנים שם ולהראותם את המורדים, ולהפך הוא עשה אשר הוליכם על אומה אחרת אשר הם לאוהבים נחשבים.
ואדם אחד בסתר הודיע להם שאיך זה המורה להפך הוא מראה. וכשמעם זאת התעצבו האנשים מאוד, עד אשר עשו לו ערבה פרח, עד אשר החזיר פניו לאחוריו נטלו את נשמתו בקת הרובה, נבלתו מושלכת כדומן על פני האדמה, כן יאבדו כל אויבך ה'. ואחר זאת הלכו להם על האוייבים והכו בהם מכת מוות, ואת צאנם ואת בקרם בזזו, עד אשר אמרו ואי לן דמיתנן [אוי לנו שאנו מתים]. וכל ישמאעל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, ותשקוט הארץ בימינו אלה עד אשר ימים ידברו: המו"ל.
הדובר, שנה א, תרכ"ג, גל' ח, 3.7.1863
Comentários